ישנם לא מעט ענפי ספורט הנחשבים "גבריים" כמו ג'ודו, כדורסל, כדורגל וכדור יד, ולמרות הקדמה החברה הישראלית עדיין לצערנו מתקשה לקבל ולפרגן כשמדובר בנשים שעוסקות בענפי ספורט 'גבריים' .

על פי נתונים שפורסמו  באתר ONE בתאריך ה-20/3/2020 עולה, כי מחודש מאי 2014 ועד מרץ 2016, כלומר לפני אולימפיאדת ריו - היו חמש ספורטאיות שזכו ב-25 מדליות, כולל ירדן ג’רבי שהייתה מאוד דומיננטית וזכתה ב-10 מדליות מתוכן. בהשוואה לזה, ממאי 2018 ועד מרץ 2020, כלומר בקמפיין הנוכחי לטוקיו - היו שבע ג’ודאיות שזכו ב-24 מדליות בתחרויות השונות בעולם. 

עוד עולה לפי אתר ONE , מאולימפיאדת ברצלונה 1992 ועד אולימפיאדת לונדון 2012, התחרו רק ארבע ג’ודאיות בחמש אולימפיאדות - ובכל מחזור אולימפי הייתה רק נציגה ישראלית אחת בנשים, למשל יעל ארד התחרתה לבד בברצלונה ובאטלנטה.

בניגוד לישראל, שאר המדינות שלחו נבחרות מלאות למשחקים האולימפיים, ולא נסעו לשם רק עם נציגה בודדת, בדרך כלל גם הצליחו לזכות במדליה אחת לפחות. 

פגשנו לראיון את יעל ארד בת ה- 54, ג'ודאית לשעבר, וכיום אשת עסקים, הישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית , מדלית כסף שמספרת לנו על הפערים והאפליה שקיימת בג'ודו ובספורט. 

את דרכה המקצועית היא החלה בגיל 8 והתאמנה בצעירותה עם ג'ודוקא גברים בגלל מחסור ביריבות לאימון. בגיל 10 היא זכתה  זכתה בתואר הראשון שלה כאלופת ישראל ובשנת 1992 היא זכתה במדליה אולימפית. 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

לפני 20 שנה פרשה מכל עיסוקיה בספורט ועברה לעולם העסקים, מאז אומנם הענף התפתח ויש יותר נשים מתחרות בג'ודו , אך עדיין, כמות הנשים בענף הג'ודו , נמוכים יחסית לכמות הגברים בענף זה. "כל התרבות שלנו בישראל היא תרבות מאוד סטריאוטיפית", אומרת ארד.

"מדביקים לילדות אמירות בגלל שהן מתאמנות, בענף שהוא ספורט גברי, בין אם מדובר בכדורגל, ג'ודו או על חץ וקשת . הסיבה היא שברגע שנכנס אלמנט פיזי שמאחוריו עומדת אישה, אז יש אנשים כנראה שזה מאיים עליהם", אומרת ארד.

" אולי אין להם מספיק ביטחון עצמי בפיזיות שלהם שחושבים שילדה או נערה שמתעסקת בדברים פיזיים, זה מייד הופך אותה לגברית. בסופו של דבר העיסוק בספורט יש בו את האלמנט של הטכניקה ושל המצוינות, של הנחישות וגם אגרסיביות בכל ספורט. אני לא רואה בזה תכונות גבריות ואני חושבת שכל אחת מאתנו צריכה ללכת עם האמת שלה לדבוק בחלומות שלה ולא לחשוב כל הזמן מה אומרים ומה יגידו כי בדרך הזאת אנחנו לא נגיע לשום מקום".

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

היו תגובות שהפריעו לך? הציקו לך? 
"כשהייתי קטנה ,כל תרבות הכושר גופני והריצה לא הייתה מקובלת. כשרצתי בשביל הכושר גופני, אני זוכרת שהיו נהגי מוניות ומשאיות מצפצפים לי וצועקים את רוצה טרמפ? בגיל ההתבגרות כשהייתי הולכת בים עם בגד ים אז בגלל שהייתי נערה חזקה ושרירית אז היו, היו לפעמים הערות אבל אני חייבת להגיד שהם לא היו הערות רעות , הם יותר היו הערות שמציינות את זה שאני חזקה . אני יכולה להגיד לך שזה אף פעם לא הפריע לי לצאת עם בנים, גם התחתנתי וילדתי ילדים. אהבתי את מה שעשיתי וכל כך רציתי להצליח זה לא הטריד אותי".

אפשר לגרום לשינוי?
"השינוי כבר קורה. יש את ארגון 'אתנה' שמקדם נשים בספורט. החברה שלנו היא קצת חברה שוביניסטית שהופכת לאט לאט להיות פחות ופחות כזאת. מוסדות הספורט לבד לא יכולים לעשות את השינוי, מי שצריך לעשות את השינוי זה החברה הישראלית. יש אישה חרדית שרצה מרתון, איפה פעם היית רואה אישה חרדית רצה עם חצאית ומגיעה לשיאים טובים? אני חושבת שלאט לאט אנחנו זה קורה, צריך לשים יותר תקציבים, אבל אני חושבת שאנחנו בתוך השינוי הזה".

כשזכית במדליה אולימפית ראית בו גם סוג של ניצחון נשי?
"אף פעם לא קטלגתי את עצמי כספורטאית אישה, תמיד כג'ודאית. זאת אומרת הג’ודו היה ענף ספורט קטן בזמנו ו״מקופח״ שמבחינתי הניצחון היה ניצחון לענף, רציתי שהג'ודו יקבל יותר במה, יותר תקציבים בלי קשר לזה שאני אישה. הניצחון שלי הוא גם השראה, להרבה ילדות ונערות על הדרך שלי. אני מקבלת המון תגובות מנשים, שאומרות עד היום שהם רואות בדרך שלי השראה בשבילן ובשביל הבנות שלהן. לכן אני אומרת לכו אחרי החלומות שלכן ולא משנה באיזה תחום בספורט במוסיקה וכו'. הציבי לעצמך מטרות, ולכי אחרי החלום שלך".

מבירור שערכנו באתר של איגוד הג'ודו בישראל, ברשימת שמות בעלי התפקידים שמופיעים שם הרוב הם גברים ומספר מצומצם יותר הן הנשים, כשאני מציינת בפניה את הנתון ואת האפליה, ארד מסכימה. "את בהחלט צודקת, עדיין יש כמות קטנה מאוד של מנהלות מקצועיות, ומנכ"ליות של איגודים. יש מגמה חזקה של נשים, גם אני בעצמי שרוצות להוביל בספורט. אני יכולה לספר לך, שאני הולכת להתמודד להיות יו״ר הוועד האולימפי בשנה הבאה, ואני חושבת שהדוגמא הזאת שאני נותנת להרבה נשים בעצם מוכיחה שאפשר, ואפשר להעז ולא רק לחלום". 

לדבריה, יש יותר מאמנות ומשרד הספורט נותן עדיפות בתשלום לאיגודים שיעסיקו מנכ"ליות של איגודים. "מעודדים נשים להיכנס לתפקידים גבוהים בספורט, תהליכים לוקחים זמן", אומרת ארד, "אני מאמינה שבארבע שנים הקרובות אנחנו נראה התפתחות גדולה בכיוון. היעד שלנו זה קודם כל שיהיו שלושים אחוז נשים בכל העמדות מפתח.  ואני מקווה שבארבע שנים הקרובות נעשה את הקפיצה הראשונה לשלושים אחוז ואחר כך נעשה את הקפיצה הבאה עם יותר משלושים אחוז נשים בתפקידי מפתח בספורט".