top of page

מירי מיכאלי: "זה לא גזרת גורל,

יש דרך למנוע את זה"

אשת תקשורת ומגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי, חוותה אלימות מבן זוגה לשעבר מספרת על המאבק שלה למנוע מנשים אחרות לחוות אלימות 

 

מאת: שובל גונן 

miri6.jpg

צילום באדיבות מירי מיכאלי

במשטרה ובארגוני הנשים סופרים מידי חודש בשנה האחרונה את מקרי רצח הנשים על ידי בני זוגן, אחד המקרים הקשים שבהן נצלה ממוות היה, המקרה של שירה איסקוב, צעירה שהפכה בצדק לגיבורה לאומית. אחרי שבעלה ניסה לרצוח אותה בערב ראש השנה, ובזכות התושייה של השכנים ששמעו את צעקותיה ניצלה, אולם לצערנו המדינה עדיין לא מצאה פתרון למגר את התופעה.

מנתונים שמציג ארגון נעמ"ת עולה כי אחת מכל ארבע נשים חוותה אלימות במשפחה. מנתוני משרד הרווחה עולה, כי מתחילת התפרצות נגיף הקורונה חלה עלייה של כמעט פי שלושה בבקשה לסיוע של נשים שחוו אלימות במשפחה, ובשנת 2020 אירעו 25 מקרי רצח של נשים.

אשת התקשורת, ומגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי, שיתפה בשנה האחרונה פוסט ברשתות החברתיות, על כך שהיא חוותה אלימות מבן זוגה לשעבר. חשיפת הפוסט סחף ואף עורר שוב את נושא האלימות כלפי נשים. פגשנו את מיכאלי לראיון, בו היא מספרת על ההחלטה לחשוף את המקרה האישי שלה, ועל ההחלטה לצאת למאבק ולעזור לנשים נפגעות אלימות.

בראיון שקיימנו איתה מירי מספרת את הסיפור האישי שלה, ועל נורות האזהרה שנשים צריכות לשים לב אליהן. "הטריגר היה בסיפור מקרה הרצח של מיכל סלע ז"ל, כשאני דיווחתי עליו בשידור טלוויזיוני", משתפת מיכאלי, "כל השנים לא שיתפתי אף אחד בסיפור. זה חלק מהענין, זו הבושה של הרבה נשים שנמצאות בסיטואציה שהן חיות עם בן זוג אלים לא רק פיזית אלא גם אלים נפשית, ולא מספרות למשפחה ולחברים הקרובים. יש בושה לדבר על זה וגם את זה צריך לפרק ולמגר".

לדבריה, הסיבה לחשש לחשוף את הסיפור האישי היה, "כל השנים התביישתי בזה. אני עיתונאית, יש לי קריירה ארוכה ולא רציתי שזה מה שיזכרו כשאני אעבור ברחוב ויצביעו עליי הנה זאת ש..." היא אומרת, "הבושה הזו מתחילה מזה שאנחנו מחליטים לקרוא לזה נשים מוכות. הנשים האלה הן לא נשים מוכות, יש משהו נורא מחליש באמירה הזאת נשים שנפגעו מאלימות ומפעיל את מנגנון הרצון לשליטה אצל הגבר האלים, אז אנחנו צריכים קודם כל לקרוא לזה נשים נפגעות אלימות. גם בעבודה שלי בטלוויזיה אני אומרת לעורכים, תפסיקו להשתמש בתמונה הזאת של האישה עם הפנס בעין או עם האילוסטרציה של האישה שיושבת בחושך מוצללת עם הידיים על הראש."

על ההחלטה לפרסם את סיפורה האישי היא נזכרת, "בסיפור של מיכל סלע, פתאום נפל לי האסימון, שזה לא משנה אם זה נעים לי או לא, ואיך זה יתקבל בגלל המיתוג המקצועי שלי. הבנתי שיש לי פה הזדמנות להציל חיים, נכנסתי לתקשורת כדי לעשות צדק, כי רציתי לעזור לאנשים והנה יש כאן משהו חשוב יותר שאני יכולה לעשות עם הזמן שלי, עם השם שלי. ידעתי שהפוסט בפייסבוק שפרסמתי, יעשה רעש אבל היה לי חשוב לעשות את זה, כי הבנתי שככה אני מזהירה נשים אחרות. כי זה עלול לקרות לכל אחת".

לדבריה, לאחר פרסום הפוסט שלה עלה לדיון על סדר היום הציבורי סימני האזהרה לגבי זוגיות אלימה, "אם מישהו היה אומר לי בגיל 15, תקשיבי את צריכה להיזהר מזה... ומזה ושימי לב לנורות האזהרה האלה, אז אולי כבר היה לי הרבה יותר פשוט, והייתי חוסכת הרבה סבל וקושי במהלך השנים", היא מדגישה.

מיכאלי מציינת, המשפחה והסביבה הקרובה לא ידעה בזמנו על האלימות שחוותה, "הם לא ידעו שזה הגיע לרמה של סכנת חיים מידית שהוא איים עלי עם סכין, זה היה בלתי נתפס בעבורם זה היה לא פשוט".

היה לך קושי לפתח אחר כך זוגיות, לתת אמון בגברים?

"לי אישית לא. לא היה לי לי חשש להיכנס לזוגיות נוספת, אני הבנתי שזאת סיטואציה שלא אמורה להיות ככה אני אפילו חושבת שזה עזר לי ידעתי בדיוק מה אני מחפשת ומצאתי בן זוג ראוי. בשלה די מוקדם בזוגיות סיפרתי לו, זה היה לו מאוד קשה. לאדם שאוהב אותך לא קל לשמוע שהיית בסיטואציה כזו, אבל אני חושבת שדווקא מהמקום הזה הוא מאוד העריך את האומץ לצאת מזה, להתחזק מזה, וללמוד מזה שזה לא מובן מאליו".

למיכאלי יש מסר לנשים, "זוגיות זה לא מקום שבו את אמורה להרגיש בה חשש, או פחד, אם את מרגישה שהבית שלך, הזוגיות שלך הוא כמו שדה מוקשים זו נורת אזהרה. קנאה, רכושנות, אובססיביות כל הדברים האלה זה לא שייך לאהבה וצריך לבקש עזרה. זה לא איזה גזרת גורל, יש מה לעשות, יש דרך למנוע את זה. אישה שנפגעה מאלימות היא לא אישה חלשה, לא אישה מסכנה. המסר שלי, זה שזה עלול לקרות לכל אחת וצריך שהיה מודעות לנורות האזהרה".

מיכאלי מציינת כי כלל הברזל בכל מה שקשור לנורות האזהרה זה: "לא נפרדים מבן זוג אובססיבי, אלים, קנאי לבד", היא מדגישה, ונותנת את המקרה של שירה איסקוב ממצפה רמון שבעלה, ניסה לרצוח אותה עם סכין ומערוך כשהחליטה לעזוב אותו בערב ראש השנה.

"שירה, היא דוגמא לאישה חזקה שהחליטה שהיא לוקחת את הילד ונוסעת להורים, כי לא יכלה יותר לספוג את היחס, ההשפלות והאלימות של בעלה, אבל זה כמו.. כמו לפרק מטען חבלה לבד, וזה מסוכן. צריך לפנות למומחים לאלימות במשפחה, עובדים סוציאליים, להתקשר לטלפון 118 ולהתייעץ איך עושים זאת נכון כדי לא להסתכן", ממליצה מיכאלי.

בעתיד את תרצי לספר לילדה שלך על זה?

"אני לא מתכוונת לחכות הרבה. הבת שלי בת 4 וחצי אבל מאמינה שבתוך חמש שש שנים היא תדע בדיוק מה הן נורות האזהרה ומה עושים. אני חושבת שזה משהו שצריך ללמד בבתי ספר. אני מעבירה הרצאות גם בבתי ספר כי זה חשוב שידעו כבר בגיל נוער. אני גם מדברת עם נשים נפגעות אלימות, כדי לעזור להן להשתקם".

לדעתך מתי יהיה שינוי בנושא?

"אני מאוד אופטימית אני חושבת שיום יבוא, והוא לא כל כך רחוק, שנוכל להגיד פעם הייתה אלימות כלפי נשים, משהו נחלת העבר". 

miri7.jpg
WhatsApp Image 2021-05-17 at 20.02.56.jp

צילומים באדיבות מירי מיכאלי

logo1.png
bottom of page