1. תקציר תחקיר עיתונאי:
הנושא המרכזי שבו בחרנו לאתר היה על נשים, הנושא עליו בחרתי להתמקד היה אלימות כלפי נשים במסגרת המשפחתית והחלטתי לחפש נשים שאותן אני יכולה לראיין ולמצוא את המידע המתאים לנושא שאותו החלטתי לחקור יותר לעומק. הגעתי למרואיינים באמצעות המדיה החברתית. חיפשתי עמותות שעוזרות לנשים שחוו אלימות ונשים שזה קרה להן, הסתכלי בווינט, וואלה, חדשות, אינסטגרם ופייס בווק בתקווה להגיע לנשים אותן אני אוכל לראיין לנושא הכתבה שלי. הגעתי ל"עמותת ל.א." לא לאלימות נגד נשים שהוקמה בהרצליה ע"י רות רזניק במטרה להציל נשים וילדיהן הסובלים מאלימות משפחתית ולספק להם את צרכיהם הבסיסיים. שלחתי הודעה לאימייל של פניות כללית לעמותה לראיון ושלחו לי את מספר הטלפון האישי של רות רזניק, שלחתי לה הודעה והיא הסכימה שאני הראין אותה. לאחר מכן חיפשתי מישהי שחוותה אלימות מהסוג הזה ומכיוון שמירי מיכאלי מאוד מוכרת ישר חשבתי עליה ובעזרת המורות שלי שהיה להן כבר את המספר האישי של מירי כתבתי לה הודעה והיא הסכימה להתראיין. החלטתי לראיין את רות מפני שלדעתי היא החליטה לקחת על עצמה את האחריות הזאת להקים מקלט מה שהיה ממש קשה באותה תקופה מפני שאף אחד לא חשב אפילו לטפל באותן נשים חסרות הישע שזה קרה להן ולמרות כול מי שהיה נגדה היא לא וויתרה והצליחה להשיג את מה שרצתה ואפילו יותר. את מירי בחרטי לראיין מהסיבה שהיא למרות שהיא עברה משהו כול כך קשה היא לא וויתרה לעצמה, היא אישה שיש לה מוניטין גדול וכולם מכירים אותה והיא החליטה להיות אמיצה, לשתף את הסיפור שלה ולהתחיל לעזור לנשים אחרות. היא לקחה את הדבר הקשה ביותר שעברה והצליחה להפיק ממנו את הטוב ומשמשת דוגמה לנשים אחרות באותו מצב איך להיות חזקות ומצד שני גם מנסה לעצור את התופעה.

עשיתי תחקיר על המרואיינים באמצעות האינטרנט, נכנסתי לאתר של עמותת ל.א. שם ראיתי כתבות שעשו על רות, מחקרים שעשתה, ספרים שכתבה, ראיונות וידיאו שעשו עליה ועל העמותה עצמה ונעזרתי גם בוויקיפדיה. מירי מיכאלי היא עיתונאית מאוד מפורסמת שפעילה גם באינסטגרם, עושה כתבות על נשים שעברו אלימות, מדברת על אירועים שונים והרבה כתבים שראיינו אותה, בזכות כך הצלחתי להשיג הרבה מאוד מידע עליה שטרם לי רבות. השגתי מידע רב על שתי המרואיינות שלי ושאבתי הרבה מידע שעזר לי והעשיר את הידע הקודם שהיה לי. הצלחתי לעשות תחקיר מעמיק ומצוין על המרואיינים והגעתי מוכנה לראיון.

הכתבות שבעזרתן נעזרתי לחיפוש הנשים אותן החלטתי לראיין הם: ראשית, רות רזניק.
האתר הרשמי של עמותת ל.א. =
https://is.gd/g55PX7
 
הבלוג הרשמי של רות=
https://is.gd/oDKXbG
 
מדינת ישראל, משרד החינוך מנהל תיאום ובקרה=
https://is.gd/7I97v2
 
הרדיו הבין תחומי=
https://is.gd/k3JRLE
 
ויקיפדיה=
https://is.gd/6ipQVj

הכתבות בהן נעזרתי לחיפוש מידע על מירי מיכאלי הן:

Xnet =
https://is.gd/qLPCew
 
מעריב=                                                             
https://is.gd/b1SUEC

חדשות=
https://is.gd/uPZHE

אינסטגרם=
https://is.gd/32NaFR

2. נושא הכתבה של האתר הוא נשים. בחרתי בזה כנושא הכתבה מהסיבה שאני בעצמי נערה ואני רואה שגם הדור של היום עדיין לא מתייחס בצורה שווה לנשים. אפליית נשים זה מצב חברתי ופוליטי שקיים בתרבויות רבות ונימצא בכול העולם ובו נחשבות הנשים לבעלות סטטוס חברתי, פוליטי וכלכלי נמוך לעומת הגברים. כבר מתחילת ההיסטוריה הנשים נחשבו לפחותות יותר ושאין בכוחן להשתוות בכלל לעוצמתו הרבה של הגבר בכול תחומי החיים. מעמד האישה בישראל השתפר והתחזק עם זאת נשים עדיין נאבקות על מצבן החברתי. בעבודתי בחרתי לעשות שתי כתבות: הכתבה הראשונה עוסקת ברות רזניק, שבשנת 1977 הייתה בין מקימות עמותת ל.א., שעיקר עיסוקה הוא ניהול מקלט לנשים נפגעות אלימות במסגרת המשפחתית, ושימשה מנכ"לית בשכר וחברת וועד העמותה עד הגיעה לבגרות בשנת 2011 והמשיכה עבודתה כיו"ר ללא שכר לאחר מכן. הרצון שלה היה להתמודד עם התופעה הנוראית הזאת, והמטרה של המקלט הייתה לתת לנשים פסק זמן ולהגן עליהן ממה שחוו בעבר לפני הכניסה למקלט, לעזור להן כמה שאפשר ובסופו של דבר לצאת לחיים חדשים וטובים יותר. חלק מכך היה לתת להן הרגשה שהן לא לבד ויש פה מישהו בשבילן . רות נתנה את הנשמה שלה בשביל שהמקלט הזה יקום ולמרות שהיה לה ממש קשה והרבה גברים התנגדו לכך היא לא וויתרה והמשיכה במאבק שלה כדי להציל את הנשים האלו. הכתבה השנייה עוסקת במירי מיכאלי היא אשת תקשורת, מגישת טלוויזיה ועיתונאית ישראלית שחוותה אלימות מבן זוגה לשעבר. מירי הסתירה מהעולם את הסוד הגדול שלה, אך בעקבות מותה של מיכל סלע ז"ל שחוותה אלימות מבעלה ונפטרה מירי מחליטה לשתף את הסיפור שלה בפני העולם ומעלה פוסט שחושף את הסוד שלה. מירי פועלת לקידום המודעות בתופעה הזאת לאלימות נגד נשים ומדברת על סימני האזהרה לגבי זוגיות עם בחורים אלימים.
 
ב. סגנון הכתבה הוא ראיון אישי כולל הסבר על הנושא.

ג. אני ראיינתי את רות רזניק שפתחה מקלט לנשים מוכות, במהלך הריאיון שלי איתה היא מספרת לי מהתחלה איך היא הקימה את המקלט ושהמדינה בהתחלה לא תמכה ועזרה. הם התחילו מבית עם שניים וחצי חדרים ועכשיו כבר פתחו כמה מקלטים בכול הארץ שהעיקרי בו היא נמצאת הוא בהרצליה. רות מספרת לי סיפורים על נשים שהבעלים שלהן הכו אותם ואת הילדים ובחלק מהמקרים זה הגיע גם לרצח. לאחר ששמעתי את הסיפורים האלה הייתי בהלם וכאשר היא תיארה מקרה ועוד מקרה שהיא נתקלה בו במהלך שנותיה בטיפול במקלט הרגשתי נורא, כמה שאנחנו ממשיכים בחיים הרגילים שלנו בזמן שאולי מתחת לאף שלנו נמצאת אישה שחווה דבר כזה. בשיחה שלי איתה היא כול הזמן הסבירה ואמרה שלא משנה מי את לכול אחת זה יכול לקרות ושכול בחורה לפני שהיא מתחתנת צריכה לשים לה טוב טוב איך בן זוגה מתנהג כלפיה, הנערות חייבות לשים לב לבחור שהוא קנאי, שהוא רכושני. אחד הדברים שהכי כאבו לי בכתבה הזאת זה התשובה שלה לאחר ששאלתי אותה איך אפשר לעצור את הרצח הבא? רות אמרה שאין אפשרות למנוע את הרצח הבא, זה חלק מהדברים שמשרד הרווחה והמשטרה לא קולטים, האישה שחייה עם גבר אלים חייה תחת טרור, יש לה טרוריסט בבית. הנושא הזה עולה כול הזמן בחדשות אבל גם לאחר שמגלים על אלימות כלפי נשים בתי המשפט מתייחסים בקלות ראש לנושא הזה או אפילו לא מתייחסים בכלל. ומה עם אישה שנשארת לה צלקת לכול החיים ועם השפלה נפשית. רות סיפרה לי סיפורים ובחלק מהם מרוב שהמצב היה גרוע היא אמרה שזה הוכיח לה שהפתרון היחיד לכול אישה שחייה בבית עם גבר אלים זה לקום ולעזוב את ישראל כי היא לא בטוחה. במקרה של מירי היא החליטה לא להתמקד בעבר ובסיפור שקרה לה אלא מה היא החליטה לעשות לאחר מכן ושמה מה שחשוב לה זה להעביר את נורות ההזערה לנשים אחרות. ראיינתי את רות ראש ולאחר מכן ראיינתי את מירי ושניהן ציינו בברור שאלימות נגד נשים מצד בן זוג או בעל יכול לקרות לכול אחת, אבל שיש דרך למנוע את זה. צריך להיות מודעים לזה, אבל זה לא אומר שהאישה שנפגעה מאלימות היא אישה חלשה או אישה מסכנה שום דבר מהדברים האלה וזה המסר, זה עלול לקרות לכול אחת, הידע של איך למנוע את זה קיים וזה דבר שכול אחד ואחת צריכים לדעת. מירי מספרת שבאותה תקופה שהייתה עם בן זוגה לשעבר היו את כול הסימנים וההזערות אך היא לא הייתה מודעת להם באותה תקופה ואילו הייתה יודעת היא הייתה בורחת כבר ממזמן. מירי ציינה בפני דבר מאוד חשוב שגם אותו צריך להפנים וזה שלא נפרדים מגבר מכה לבד וציינה זאת כמה פעמים במהלך הריאיון. אחד המשפטים שהכי חרוטים לי ממה שהיא אמרה לי זה שזוגיות זה לא מקום שבו את אמורה להרגיש איזשהו חשש או פחד, בזוגיות את אמורה להיות בטוחה אם את מרגישה שהבית שלך, הזוגיות שלך הוא כמו שדה מוקשים זה נורת עזרה.
 
ד. האג'נדה החברתית של האתר הוא בנושא מעמדן של נשים, למרות העובדה שנשים עברו כברת דרך גדולה עדיין מוקדם מדי לטעון שהשוויון בפתח. בכול אחת מהמסגרות נדחקו הנשים לתפקידים שוליים ונאלצו להיאבק על זכותן להשתתף כשוות. המודעות הגוברת של נשים למעמדן החברתי והחיפוש אחר דרכים לשינוי הביאו נשים רבות למסקנה, שחייב להיות שינוי, ששיפור מעמדן אינו קשור רק בהן אלא בשינוי החברה כולה. כמעט לא חולף יום ללא דיווחים על אלימות כלפי נשים הן מוכות ונרצחות, ומקלטי נשים מלאים. קיימת מחאה ציבורית, אבל היא לא מספיקה כאשר האלימות גוברת וזה קורה בכול שיכבה באוכלוסייה. נשים אלו חיות באווירת פחד וטרור, מתקשות לתפקד כראוי בחיי היום יום שלהן, חשות בדידות, בושה וחסר אונים. הנשים צריכות לדעת שיש מי שיכול לעזור להן, מקלטים הפזורים ברחבי הארץ, לא לפחד ולספר מה שקורה לך. כיום כבר יש את נורות ההזערה שבעבר לא היו יודעים אותם, מה שיכול לעזור לנשים בתחילת קשר לדעת להתרחק מאותו גבר ושהוא לא טוב בשבילך, מה שיכול אפילו להציל חיים.
ה. הנושא המרכזי של הכתבות שלי היה אלימות במשפחה לכן החלטתי לראיין את רות רזניק, שלחתי לעמותה ל.א אותה היא הקימה הודעה דרך האימייל האם אני יכולה לראיין אותה. כעבור 4 ימים קיבלתי אישור לראיין את רות ושלחו לי את מספרה האישי, שלחתי לה הודעה וקבעתי איתה תאריך לראיון. קבענו לראיון עוד חודש והריאיון יהיה בבית שלה שבהרצליה, מהרגע בו שלחתי לה הודעה והתחלתי לאסוף עליה יותר מידע שיעזור לי לדעת עליה יותר ולבוא מוכנה לריאיון. התחלתי להיכנס לכול מיני אתרים וכתבות שיש עליה מידע וגם מידע על העמותה, כתבתי את כול המידע שאספתי ושלחתי את זה למורה שלי. לפני הריאיון שלי הקבוצה השנייה יצאה לריאיון ולכן הייתי צריכה ללכת ולאסוף את הציוד מאחד הבנים שבקבוצה השנייה. הלכתי לקחת את הציוד 3 ימים לפני והתחלתי לבדוק אם כול הציוד עובד והדפסתי את השאלות שבניתי, אבל היה לי רק נייק אחד ולכן אני החלטתי שאני אשים אותו על המרואיינת ואת עצמי אני אקליט בטלפון. באותה יום הודעתי למורה שלי מתי יצאנו ומתי חזרנו. לריאיון שלי עם מירי השגתי את המספר שלה מהמורה שלי לתקשורת והתחלתי לכתוב לה הודעה וחמש דקות אחרי היא כבר שלחה לי הודעה שהיא מסכימה, דיברנו באיזה תאריך נעשה את הריאיון ובגלל שהיא הייתה כול כך עסוקה הריאיון היה רק חודשיים אחרי. אספתי עליה מידע מכול מיני כתבות, סרטונים מיוטיוב ומהאינסטגרם שלה. סיכמתי את כול המידע שהשגתי וגם אותו שלחתי למורה שלי. בתחקיר שלי גיליתי עליה דברים חדשים שגם עזרו לי להגיע מוכנה לראיון וקל יותר גם לחבר את השאלות כמו במקרה שלי עם הכתבה של רות. החלטנו לעשות הריאיון בחוץ ויומיים לפני לקחתי את הציוד מאחד הילדים מהקבוצה השנייה ובדקתי שכול הציוד עובד והכל תקין והדפסתי את השאלות. מהסיבה שהחלטנו לעשות את הריאיון בחוץ והמקום היה מאוד רחוק מביתי אז היא המליצה לי על גינה מסוימת, לקחתי שתי כיסאות פלסטיק כי לא ידעתי אם יהיו ספסלים במקום הנכון ושאני אוכל להתאים את המיקום של הריאיון לסביבה. שיצאתי מהבית כתבתי למורה שלי הודעה שיצאנו וגם בחזרה הביתה שלחנו לה הודעה. לפני כול ראיון גם של רות וגם של מירי, יום לפני היינו צריכים לשלוח כול אחד מחברי הקבוצה שיוצאים אישור הורים לצאת לריאיון.
 
ו. ליום הצילומים עם רות יצאתי לצלם עם אחת הבנות בקבוצתי. אנו 5 בנות בקבוצתי ולכן דיברתי אם אחת הבנות פנויה כדי לבוא איתי לריאיון, בדרך כלל הייתי לוקחת 2 בנות אבל כרגע אנו בתקופה של קורונה וזה היה בבית שלה הייתי יכולה לקחת רק אחת. באותו היום של הריאיון החלטתי לצאת הרבה יותר מוקדם כדי לא לאחר ולהתעכב יותר מידי עם הציוד, הלכתי לאסוף את מאיה מהבית, שהיא זאת שלקחתי כצלמת שתעזור לי. בריאיון של מירי יצאתי מהבית הרבה יותר מוקדם מהשעה בה קבעתי איתה ויצאתי עם עוד 2 בנות מקבוצתי שיעזרו לי, ליאל ודניאל, הלכתי לבית שלהן ואספתי אותן. לריאיון עם רות יצאתי בתאריך 6/11/2020, ולראיון עם מירי יצאתי בתאריך 1/12/2020. לכול ראיון שהלכתי אמא שלי לקחנו אותנו באוטו.
 
ז. כאשר הגעתי לראיין את רות היא הייתה ממש נחמדה והכניסה אותנו לבית בכיף, היא כול הזמן חייכה ודיברה אתנו  בחופשיות והציעה לנו לשתות ולאכול. בהתחלה רציתי לביים כמה דברים כדי להוסיף לכתבה והיא הסכימה ולא הייתה לה בעיה לעשות את זה ואפילו אמרה לי כול הכבוד על כך שאני עושה את זה ועד היום ילדות שבאו לראיין אותה לא עשו זאת. רות חיכתה שנפרק את המצלמות ואפילו אמרה לנו שלפני היא רוצה קצת להכיר אותנו, מכיוון שהיא מבוגרת היא אפילו לקחה פנקס ורשמה את השמות שלנו. היא ניסתה שהריאיון יהיה הכי טוב אפשר ושביקשתי ממנה לצלם דברים בבית שלה היא הסכימה בכיף. לריאיון עם מירי קבענו לעשות את הכתבה בחוץ  מהסיבה שעכשיו בתקופה של הקורונה היא לא רצתה לעשות את זה במקום סגור. היה לנו קשה למצוא אחת את השנייה אבל בסוף הסתדרנו ובגלל שבדיוק היה לה איזה משהו לעשות היא אמרה שאין לה כול כך הרבה זמן והיינו צריכות למהר. השיחה הלכה טוב ואמרה שגם אפשר לקחת כול וויז'ואל שאנחנו רוצות מהאינסטגרם שלה בכיף, ללא זכויות יוצרים. מכיוון שמירי היא אשת חדשות היא נתנה לנו קצת עצות על הריאיון וגם לאחר מכן אמרה לי בהצלחה בבגרות ושהיא מקווה שאני אקבל ציון גבוה.
 
ח. השאלות ששאלתי את רות: 

1) מה גרם לך לפתוח מקלט לנשים ומתי זה היה?
 
2) היו קשיים בדרך, היו שהתנגדו?
 
3) מה המקלט נותן/ במה הוא מסייע
 
4) מה האמצעים שאיתם אתן עוזרות לנשים ולילדים מתרומות? המדינה מסייעת
 
5) כשאישה מתקשרת ומספרת שהיא מרגישה מאוימת מה היא צריכה לעשות? איך אתם מסייעים להן?
 
6) בשנה האחרונה נרצחו 19 נשים, מה זה עושה לך שכל הזמן שומעים בחדשות על עוד אישה שזה קרה לה?
 
7) למה לדעתך הקורונה גרמה והשפיעה לעליה באלימות כלפי נשים?
 
8) איך אפשר לדעתך לעצור את העלייה באלימות כלפי נשים ולמנוע את הרצח הבא? יש אומרים שזה בעיקר טיפול חזק של המשטרה וענישה קשה של בתי המשפט.
 
9) תמיד חושבים שאישה שמגיעה לבקש מקלט היא אישה מהמעמד הסוציו אקונומי נמוך, יכולה לפרט איזה נשים מגיעות?
 
10) באישה שלב הן מגיעות? מה גורם להם להבין שהן בסכנה? כי לרוב יש לזה היסטוריה של אלימות שחוזרת.
 
11) כשאת חוזרת הביתה הסיפורים מגיעים איתך הביתה? משפיעים על התנהלות משפחתית? איך מתנתקים?
 
12) יש לאורח השנים סיפור אחד שאת זוכרת ונכרת לך בראש שטיפלת בו והשפיע עליך יותר מכל ואת יכולה לספר עליו? 
 
13) לדעתך המדינה עושה מספיק או לא? מה צריך לעשות ברמה הלאומית?
 
השאלות ששאלתי את מירי:
 
1) מה הסיבה שגרמה לך לחשוף את העבר שלך ועל כך שבן זוגך לשעבר היה גבר מכה.
 
2) שתפי אותנו כמה זה נמשך ואיך יצאת מהמעגל הזה?
 
3) מישהו באותו רגע חשד שמשהו קורה?
 
4) מתי לקחת יוזמה לעצור את זה?
 
5) מה הסימנים שלפיהם הבנת וידעת שהוא מסוכן בשבילך ושאת צריכה לעזוב?
 
6) את מי שיתפת בהחלטה? היה מישהו שעזר לך לעצור את זה?
 
7) כשבחרת לחשוף את מה שעברת בתקשורת היה לך חשש? 
 
8) איך ההורים שלך והסביבה שלך הגיבו ברגע ששמעו את זה?
 
9) היה לך קושי לפתח לאחר מכן קשר זוגי? יש חשש וחוסר אימון בגברים?
 
10) סיפרת לבעלך הנוכחי, איך הגיב?
 
11) אחרי שפרסמת את המקרה בתקשורת איזה תגובות קיבלת מהסביבה?
 
12) יש לך עכשיו ילדים קטנים, בעתיד את תרצי לספר להם את מה שחווית?
 
13) לאחרונה רואים שאת פועלת הרבה למען מיגור התופעה את מרגישה שהסיפור שלך עוזר לנשים אחרות?
 
14) איזה מסר היית רוצה להעביר לבנות ולנשים שרואות את הכתבה.
 
ט. בסוף הריאיון שלי עם רות לקח זמן עד שאימא שלי תבוא לקחת אותי ואת מאיה הביתה לכן יצא לנו לשבת ולדבר גם ביחד, היא אישה מעניינת שעברה הרבה בחיים שלה ועשתה דברים מדהימים. במהלך כול הריאיון אמרתי לעצמי איזה כיף שיש אנשים כמוה שמוכנים לבוא ולעזור לאנשים אחרים מיוזמתם וללא מטרת רווח מסוימת, היא הצילה חיים של אלפי נשים אם לא יותר ואני ממש הערצתי אותה על כך. רות דיברה בשפה גבוהה ואמרה לי הרבה פרטים חשובים מהעבר שלה עד כיום ולמרות שעבר כבר הרבה זמן היא זוכרת הכול ואמרה כמה שהמקלט חשוב לה. במהלך הריאיון היו שאלות שעניינו אותי לאחר ששמעתי אותה לכן גם באמצע שאלתי אותה שאלות שלא תכננתי לשאול. לרות לא היה הרבה תמונות ומסמכים מהעבר וחלק מהם גם לא רצתה להראות אלא לשמור את זה כמשהו אישי ופרטי שלה, אבל היו לה הרבה תמונות שהיו בבית שלה שאותן צילמתי, ספרים שהיא כתבה וגם את הבית שלה. יותר מאוחר גם ביקשתי ממנה אם יש לה עוד תמונות או סרטונים שהיא יכולה לשלוח לי, אז היא שלחה לי כמה תמונות שלה שצילמו אותה. התמונות האלה תורמים לי הרבה מכיוון שצילמו תמונות שבמהלך הריאיון היא דיברה על אנשים או טקסים מסוימים דברים שהיא ציינה שיוסיפו וימחישו יותר את מה שהיא דיברה עליו. בסוף הריאיון עם מירי לא ייצא לנו כול כך לדבר כי קרה משהו שהיא הייתה חייבת ללכת, אבל היא כן אמרה לי בהצלחה בבגרות והיא מקווה שאני אקבל ציון טוב.
 
מירי עברה משהו שאני לא מאכלת לאף אחת לעבור, למרות זאת היא הצליחה לקחת את האירוע הזה שעברה בעבר כדי לעזור לנשים אחרות ולא נתנה לכך להוריד אותה. היו שאלות ששאלתי שהיא העדיפה לא לענות אליהן וגם לא התעקשתי כי הבנתי את המצב שלה ושזה לא קל לדבר על נושא שכזה. צילמתי הרבה את הסביבה של המקום, את הבניינים ואת הגינה שהריאיון התקיים בו. מירי אמרה לי שכול מה שאני צריכה לכתבה אני אוכל לקחת מהאינסטגרם שלה בחופשיות ושיש לה שם הרבה דברים שהיא דיברה עליהם בכתבה וגם תמונות שלה עם הילדים, בעלה, מהטלוויזיה וכולם ללא זכויות יוצרים. שאלתי את מירי לאחר מכן אם שיש אפשרות לשלוח לי עוד תמונות וסרטונים שלא מצאתי באינסטגרם אבל אמרה לי פשוט לקחת הכול מהאינסטגרם. זה ממש יעזור לי כי דברים שהיא דיברה עליהם ימחישו יותר את מה שעשתה, כמה שתרמה ומה המטרה שלה בכול מה שאספתי מהאינסטגרם.
 
3. הריאיון עם רות צולם בביתה שבהרצליה, ישבנו בסלון ביתה אך הזזתי כמה דברים שלא יפריעו למצלמה ושהרגשתי שלא מתאים שיהיו בתוך הפריים. היא ישבה על הספה ואני ישבתי מולה על ספה אחרת, מצלמה אחת כיוונתי עליה ואת המצלמה השנייה כיוונתי על עצמי. ישבתי רחוק מרות מהסיבה שהייתה קורונה ולא יכולתי לשבת כזה צמוד אליה. את רות ואת עצמי צילמתי במדיום לונג שוט. השתמשנו בתאורה של הסלון בבית שלה, אך לאחר מכן שצילמתי כמה קטעים בבית שלה השתמשתי בתאורה על המצלמה שצילמה אותה, הייתי צריכה להשתמש רק במצלמה אחת כי לשנייה כבר לא הייתה סוללה. במקרה של מירי הריאיון צולם בגינה ליד בית במגדי יו, הבאתי איתה
2 כיסאות פלסטיק במקרה שלא יהיה ספסל או שהמיקום שלא לא יהיה טוב והשתמשנו בהם. גם במקרה הזה ישבתי מולה אך רחוק, מצלמה אחת כוונה אליה ומצלמה שנייה עליי. השתמשנו רק בתאורה טבעית שהייתה בחוץ וצילמתי בקלוז אפ.
 
ב. הזוויות צילום שבהן החלטתי להשתמש גם אצל מירי וגם אצל רות רזניק היא: מדיום שוט. הנושא שעליו הן מדברות הוא נושא לא קל ומאוד כואב לכן רציתי להדגיש את ההבעות פנים שלהן ולחזק את הרגש אצל הצופים וקרבה לדמות ולתחושות שלה ובנוסף שיראו את תזוזת הידיים שלהן והגוף. בריאיון עם רות לא היו אילוצים בכלל. לעומת זאת, בראיון עם מירי מיכאלי היו אילוצים. היה קורונה ולא היינו יכולים לעשות את זה במקום סגור ושקט יותר, היינו צריכים לצלם את זה בחוץ וגם הבאתי שני כיסאות מהבית שלי שיהיה מקום לשבת כי שם לא היה מקום טוב לשבת מבחינת תאורה. למציאת מוזיקה חיפשתי שיר ומנגינה שיתאימו לנושא של הכתבה ולמסר שאני מנסה להעביר. חיפשתי כמה שירים גם בעברית וגם באנגלית ורציתי שהמילים של השיר התחברו לדברים אותם המרואיינות מצינות מהסיבה שבמוסיקה יש הרבה רגש ומנגינה יכולה רק להעצים את המילים שאותן הן אומרות. 
 
ג. בשני הכתבות היו דברים שהמרואיינות אמרו שפחות היה קשר לשאלה ששאלתי, או שחזרו בטעות על דברים פעמיים מבלי לשים לה וחשבתי שפחות יעניינו לצפייה. בכתבה עם מירי השתמשי בהרבה ויזואליים מהאינסטגרם שלה, באישורה. וגם לקחתי מחדשות, ווינט ועוד כתבות שמצאתי עליה ושהיא הגישה. אצל רות לא היה לי תמונות שלה לשים מכיוון שלא היו לה ולכן אני ביימתי וצילמתי כול מיני סיטואציות עליהם היא מדברת בכתבה וניסיתי להמחיש את המצבים עליהם היא מדברת. אצל מירי הוויזואליים ממחישים את הדברים עליהם היא מדברת ויוצר קירבה לדמות ולהבנה מרובה בדבריה. רות מתארת סיטואציות קשות וכואבות של נשים ואני בטוחה שברע שאני  אצלם והמחיש אותן, זה יגביר את הרגש אצל הצופה וההתחברות לסיטואציה אותה היא מתארת. 
 
4. לאחר 2 הכתבות שעשיתי באתי מוכנה מבחינת ידע לכן את רוב הדברים שרות ומירי דיברו עליהם ידעתי, אך עדיין לאחר הראיונות למדתי דברים חדשים. במקרה של רות גיליתי שבהתחלה בתי המשפט מאוד הקלו על גברים שהיו מכים נשים ובכלל לא היו נותנים לגברים עונש, תמיד היו מוצאים תירוץ אחר למה הוא חף מפשע, אפילו אם רצח אותה. מהרגע שרות החליטה לפתל בבעיה היו הרבה גברים שפרצו לה לחשבון הפייסבוק, קיללו אותה והיו כלפיה הרבה הטרדות. הם התחילו את המקלט בדירה של שניים וחצי חדרים, היה ממש צפוף ולא תמיד הנשים הסתדרו אחת עם השנייה, אבל כן ראש העיר עזר לרות לקדם את הרעיון שלה. הבנתי כמה שהאלימות מהגבר יכולה להשפיע על הילדים וכמה שהם סובלים גם הם מכול הסיטואציה הזאת. יש הרבה גם נשים מכות שעלו ארצה למשל מאתיופיה, רוסיה, ערביות, דרוזיות ובחלק מהמקרים הכאת נשים הייתה חלק מהתרבות. אלימות מצד גבר יכול לקרות לכול אחת לא משנה מאיפה היא באה או מה המעד שלה. בנוסף לכול גיליתי כמה שכול התהליך הזה מאז שרות התחילה אותו השפיע עליה ועל בני משפחתה. לראיון עם מירי ידעתי כבר את רוב הדברים כי היא גם חזרה על דברים שרות דיברה איתי עליהם, אבל כמה למדתי דברים חדשים. זה לא גזרת גורל, יש מה לעשות ויש איך למנוע את זה ושלא כול אישה שנפגעה מאלימות היא אישה חלשה או מסכנה ולכן אפשר לראות שזה יכול לקרות לכול אחת. בעבר לא ידע את סימני ההזערה ומפני שהיום יודעים כן אפשר למנוע זאת. שצריך לדעת להבדיל מתי זה יחס טבעי ונורמאלי לבין אובססיביות שיכולה לפגוע בך ושכלל הברזל הוא לא להיפרד מבן זוג אלים לבד. כול הנושא הזה צריך כבר להתחיל ללמד את כול הילדים בבתי הספר מגיל צעיר ושזה לא מוקדם מידי לילדים בגיל העשרה.
 
ב. הכתבה שלי על רות מבוססת על התהליך והשינוי אותו עשתה בחייה והצלתן של נשים רבות שחוו אלימות במסגרת המשפחתית וגם במקרה ויש ילדים אז גם אותם באמצעות הקמת מקלטים ברחבי הארץ. היא החליטה בכוחות עצמה לקחת נשים שתמכו באותה דעה שלה ורצו גם ללכת בדרכה ונלחמה על זכויותיהן של הנשים ושצריך לשנות את היחס כלפיהן בחברה. היא הסבירה את כול התהליך מלכתחילה מה שעברה את היום. ראשית, ביקשתי ממנה להציג את עצמה. השאלות הראשונות היו שאלות כלליות על המקלט כדי שתיפתח ותרגיש יותר בנוח, בהמשך שאלתי אותה שאלות שיותר קשות ויכול להיות שיהיה לה יותר קשה להיפתח ולהסביר על נושאים שכאלה. את סוף הכתבה סיימתי עם שאלות יותר אישיות כבר על עצמה ובכך סיימתי את הריאיון. הכתבה של מירי הייתה על מקרה אלימות שחוותה מבן זוגה לשעבר ואיך כיום עוזרת לנשים אחרות שחוות את אותו הדבר לעבור זאת וגם למנוע מלכתחילה כניסה לזוגיות אלימה. אצל מירי הסיפור הוא די רגיש, זה משהו שלא קל לדבר עליו לכן עשיתי זאת ברגישות כמה שיכולתי. את השאלות אצלה בניתי משאלות שקשורות לעבר שלה, לאחר מכן שאלות שקשורות להווה שלה והמסר אותו היא מנסה להעביר ולבסוף לעתיד.
 
ג. בשתי הכתבות השלבים בהם פעלתי היו מאוד דומים וקבועים: ראשית, עשיתי מחקר על המרואיינות שלי לפני הריאיון, וחיברתי שאלות לפי כול המידע אותו אספתי. לראיון לקחתי 2 מצלמות, מיקרופון נק לי ולמרואיינת, 2 חצובות ופנס. ולצילומים לקחת אחת או שתיים מהבנות בקבוצה שלי שיעזרו לי בצילום. לאורך כל תהליך עריכת הכתבה הייתי צריכה גם לערוך את הדברים שלי וגם של שתי בנות וגם לצלם ולהשלים דברים לכתבה של רות. את הכתבה עם מירי מיכאלי לקחת לי מהר יותר לסיים לערוך אותו, ולעומת זאת את הכתבה של רות לקח לי יותר זמן כי הריאיון היה 50 דקות ובנוסף לביים ולצלם את הקטעים לכתבה שלה. הייתי ממש בלחץ עם כול הכתבות כי היו לנו גם במקצועות אחרים עבודות, מבחנים ובגרויות. חלק מהתפקיד שלי היה גם לראות שכול אחת עושה את התפקיד שלה ועומדת ביעדים והיה יותר מידי עומס ובקשות לסגירת הכתבות מהר. להבא הייתי מתחילה לעבוד על הכתבות הרבה יותר מוקדם וימים מסוימים לשבת עליהם הרבה יותר זמן.
 
ד. במשך כול תהליך העבודה למדתי על היכולת להיות אחראית קבוצה, לא רק על העבודה שלך ומה שאת צריכה לעשות אלא על עוד ארבע בנות. הבנתי שלפעמים את תצטרכי לעשות דברים בעצמך כי אין אף אחד אחר שיעזור לך וכאחראית קבוצה את זאת שתמיד צריכה לתמוך ולעזור, אבל מצד שני אין מישהו שיעזור ויתמוך בך. למדתי על עצמי שאני יותר חזקה ממה שאני והניע ולעזור לעוד ארבע בנות זה ממש קשה.
 
ה. למשך כול העבודה כעורכת ראשית הייתי צריכה להתקשר ולטווח לפעמים בין המורים של המגמה לבנות קבוצתי והמשימות אותן אנו צריכים לעשות. כול בעיה שאחת הבנות נתקלה בהן הן היו פונות אליי אבל הרגע שאני הייתי צריכה אותן ראיתי שאין לי מי שיעזור לי וזה היה קשה לשות ולהתמודד עם הדברים לפעמים לבד. הרבה פעמים היה שהתעקשתי שיעזרו ויעשו כי זה עבודה בקבוצה או היו פעמים שדיברתי עם המורה להתייעץ מה אני צריכה לעשות.
 
ו. מקורות השראה בהם השתמשתי בהפקת הכתבה היו: לאורך שנת 2020 אספתי מהחדשות בטלוויזיה על שידורים בהם עסקו באלימות כלפי נשים במסגרת המשפחתית. נכנסתי באינטרנט למידע על עמותת ל.א לאלימות נגד נשים ונעמת. נכנסתי לוואלה, ויינט, כלכליסט ומאמרים הנמצאים באינטרנט שעוסקים בנושא הכתבה שלי.
 
ז. תפקידי בקבוצה היה: עורכת ראשית, ואחריותי לנהל על עבודת חברי קבוצתי, לתכנן, לארגן, לנהל ולפקח על עבודת הפרויקט. אחראית על עריכת הבלוג- עיתון. מתחילת הפרויקט היה עליי להיות אחראית על בנות קבוצתי, לעזור בקושי ולראות את ההתקדמות של כול אחת מהן. בנוסף הייתי צריכה לערוך את הכתבות שלי וכתבות של עוד שתי בנות ככה שכול הזמן הייתי צריכה להיות בקשר עם כול הבנות ושהן עושות את עבודתן בצורה הטובה. חלק מתפקידי זה לדבר עם המורה ולהעביר אליה דברים על הקבוצה ומה שאנחנו עושות, הודעות מסוימות שהמורים אומרים לי ואז אני צריכה לדבר על כך עם הבנות ולעשות מה שצריך ונדרש בזמן הנכון. לקבוע עם שתי הבנות שאני צריכה לערוך להן את הכתבות ימים ושעות להיפגש ולבצע את הדרישות שיש להן בעריכה ובנוסף ללמוד עוד דברים חדשים שהעריכות יצאו יותר טובות מפעם לפעם. ברגע שאחת הבנות נקלעת בבעיה הן פונות אליי ואני עוזרת להן ואם זה בכתיבה בעריכה או בעיצוב אני תמיד צריכה להיות שם בשבילן ולעזור. בשנה הראשונה כחלק ממגמת התקשורת הייתי במאית ועורכת בקבוצתי עם עוד שני בנות ולכן למדתי את הבסיס כבר מלפני שלוש שנים. באותה שנה, כיתה י' למדתי גם איך לצלם, זוויות צילום ושימוש בפנס וחצובה. בכיתה י'א במגמת ניו – מדיה הייתי בקבוצה עם עוד ילד, אך לאחר זמן מה הוא יצאה מהמגמה בחלק המעשי והצטרפי לקבוצה אחרת באמצע. בקבוצה אליה הצטרפתי היו שתי בנות שהתעכבו עם העבודה ולכן לקחתי על עצמי אחריות ועשיתי כמה תפקידים ביחד כדי להתקדם מהר כי היו בקבוצה שלהן הרבה בעיות. לבסוף, בכיתה י'ב בה אני נמצאת עכשיו ועושה את פרויקט הגמר שלי, תפקידי הוא עורכת ראשית. בשנה הראשונה שלי לא היה לי ידע בשום דבר שקשור לצילום או עריכה והתחלתי מאפס, הדבר שמשך אותי מההתחלה היה האהבה שלי לסרטים. ככול שעבר הזמן למדתי גם את החלק המקצועי שזה לערוך וצלם אבל גם זה השפיע עליי ועל האופי שלי במידה רבה. למדתי איך להתנהל בקבוצה, לקבל אחת א השנייה, תמיד להיות קשובות לדעה של כול אחת ולקבל את דעותיהן ומחשבותיהן. ברגע שאת בתפקיד אחראי זה גם מעלה לך את הביטחון האישי וגם לאחר סיום בית הספר אני בטוחה שהכלים שרכשתי לאורך שלושת השנים והמאמצים וההשקעה הגדולה שעשיתי בשביל ללמוד ולהתקדם בכול דבר שאני עושה יעזרו לי מאוד. במשך כול תהליך העבודה למדתי על היכולת של נשים לחוסן נפשי, לנסות ולהסתיר  את מה שהן עוברות והתחושות שלהן. אבל ברגע שאותן נשים מקבלות תמיכה הן מתנגדות יחדיו ומקבלות כוח להתגבר על המכשולים שהן עוברות בחיים. אישה מבחוץ יכולה לראות שמחה ומאושרת אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה מתחולל בחייה ומה נימצא מאחורי החיוך, ולא ניתן לשפוט אדם ממראה חיצוני ורושם ראשוני.
 
5. תפקידי בקבוצה היה: עורכת ראשית, ואחריותי לנהל על עבודת חברי קבוצתי, לתכנן, לארגן, לנהל ולפקח על עבודת הפרויקט. אחראית על עריכת הבלוג- עיתון. מתחילת הפרויקט היה עליי להיות אחראית על בנות קבוצתי, לעזור בקושי ולראות את ההתקדמות של כול אחת מהן. פתחתי קבוצה בווצאפ בה כול בנות קבוצתי נמצאות וכאשר הייתי צריכה להודיע משהו או להגיד להן לעשות משימה הייתי כותבת שם והיו פעמים שגם התקשרתי אחת אחת או עשינו שיחות קבוצתיות. הייתי אומרת לכול ילדה מה היא צריכה לעשות, מסבירה לה ואומרת לה שאני פה אם היא צריכה עזרה, למרות שאני הייתי עמוסה בעצמי עדיין היה חשוב לי להיות שם בשבילן. ניסיתי לעשות את תפקידי הכי טוב שאפשר ותמיד להיות שם וגם לתמוך בבנות תוך כדי שאני מבצעת את הצילומים והעריכות.
 
ב. במשך כול העבודה התמודדתי עם כמה אתגרים שונים, אך האתגר המשמעותי ביותר היה לעשות את הדברים בעצמי ולשלוט על הבנות כדי שכול אחת תענה ותעשה את מה שהיא צריכה. היו פעמים שאף אחת חוץ מילדה אחת לא ענתה והייתי צריכה לקחת את העבודה על עצמי וזה היה ממש קשה. 
 
ג. האתגר הזה זה משהו שנמשך למשך כול הפרויקט, למשך כול תקופת הזמן מתחילת הפרויקט התקשרתי ושלחתי הודעות, עזרתי ותמכתי והשתדלתי כמה שיותר להיות שם לציידן אבל היו פעמים שזה לא עזר והייתי צריכה להמשיך למרות שהיה כבר קשה.
 
ד. חוץ מכך שאני במגמת תקשורת יש לי עוד הרבה שאיפות בחיים ומטרות שאליהן אני רוצה להגיע, לכן עיסוק בעתיד כאשת תקשורת לא יתממש. אני אוהבת המון דברים אחרים וגם רוצה ללמוד דברים שאני יותר חזקה בהם ולהתפתח משם, למרות שאני אף פעם לא אשכח את מה שהמגמה והמקצוע נתן לי לחיים ותמיד הודה על כך.
ה. ערך המוסף שהפרויקט נתן לי זה: ראשית, להכיר נשים חזקות אשר עוסקות בתחומים שונים וחוות אותו קושי. שנית, הבעת הנושא לחשיפה משמעותית בתקשורת במדיות השונות ואף לספר זאת בחיק המשפחה.
ו. העדפתי היא פרויקט בקבוצה כי אז אתה שומע דעות אחרות, על החשיבה ונקודת המבט של חברות הקבוצה על הנושאים השונים בהם דנו.
ז. בחרתי להשתתף בהתמתחות ניו מדיה בגלל הרצון שלי ללמוד יותר על עריכה וכתיבה עיתונאית וריאיון אנשים בתעשיית התקשורת על נושא מסוים. בנות שהיו לפני במגמה סיפרו  שיזה יכול לעזור לי הרבה מאוד בחיים האמתיים ויכול לתרום להרחבת הידע בתחום הניו מדיה.
ח. נקודת המוצא שלי כאשת תקשורת להראות, להציג ולחשוף דברים בתקשורת שאנשים לא מודעים אליהם מספיק וצריך להגדיל את המודעות אליהם. אני בהחלט רואה באתר אמצעי למסר אידיאולוגי חברתי מכיוון שבאמצעי זה הרבה אנשים ייצפו בכתבות שלי ויראו כמה שהמצב במדינה חמור ואלימות כלפי נשים רק מתגברת. ויכול להיות שיושבת עכשיו מישהי בבית שחווה אלימות ודרך הכתבה שאני אפרסם זה יעזור לה והיא תדע מה לעשות, היא תדע שיש פתרון לכך ומי שיעזור לה במצב. אך אני מנסה גם להעביר את המסר שהתופעה של אלימות כלפי נשים במשפחה קיימת ולא עושים שום דבר למיגור התופעה. אנחנו מעבירות ערכים שצריכים לעבור לכול אדם  ואיך זה יעזור לו.

ט. האתגר האמיתי כאשת תקשורת: להגיע לסיפורים ומקרים עוצמתיים, מרגשים ובעלי השפעה שחשוב שיגיעו לחשיפה. להישאר מקצועית ופחות להקרין רגשות במקרים קשים, זה טבעי אך קשה. לגרום למרואיין להיפתח בפניך ולמסור פרטים אינטימיים וקשים יותר שקשורים לסיפור. לעשות את העבודה שלי ודרכה להשפיע ולגרום לשינוי נרחב בציבור בנוגע לנושא אותו אני רוצה להעביר.
 
י. התמחות זו תרמה לי באופן אישי בכך לחקור מקרים יותר לעומק, להגיע לסיפורים אישיים. להיות רגישה יותר למקרים וסיפורים ולא לשפוט ממבט ראשון בן אדם כי את לא יודעת מה העובר בחייו האישיים יום יום. בנוסף, הביטחון העצמי שלי ולדבר מול קבוצה של אנשים גבר מאוד, גם במקצועות אחרים בהם הינו צריכים להיות בקבוצות היה לי יותר קל וידעתי גם איך להניע את שאר חברי קבוצתי לעשייה טובה יותר. ההתמחות גרמה לי להבין שיש דברים בעולם הזה שאנחנו לא רואים ולא מודעים אליהם ושבזמן שאנחנו ממשיכים עם החיים הרגילים שלנו יכול להיות שמישהו ממש קרוב אלינו מרגיש מצוקה כלשהי ויש בו את הפחד לספר.
 
כ. ההתמחות גרמה לי להיות יותר בוגרת, לדבר בביטחון ולעמוד על שלי, לקבל את הדעות של האחרים סביבי. החשיבה שלי השתנה ואני רואה את הדברים בצורה שונה יותר ומנוקדת מבט אחרת. אני לא חושבת שבכול שנותיי כתלמידת בניו מדיה היה משהו שגרם לי לחיסרון ושאני לא שמחה שרכשתי לאורח השנים האלו. היו באמת שנים שהיה לי ממש קשה לתקשר עם אנשים ועכשיו בזכות שאני במגמה יצאתי לדרך חדשה. למדתי לדבר מול קהל, לדבר בביטחון ושלא צריך להסתיר את מי שאת באמת ושאת מספיק טובה ולא צריכה להקשיב לאף אחד.


תיק הפקה קבוצתי:
הנושא המרכזי של האתר שלנו הוא נשים, והחלתנו להתמקד בחמישה נושאים מרכזיים: הטרדות מיניות, אלימות במסגרת המשפחתית, ספורט, רשתות חברתיות והעולם החרדי.
מקורות ההשראה שלנו לפרויקט היו: פרויקט "me too"תנועה חברתית פמיניסטית בין לאומית שיוצאת נגד הטרדות מיניות. הקורונה אשר הביאה להמון קורבנות של אלימות כלפי נשים, את זה יכולנו לראות בתקשורת במספר כתבות שהתפרסמו, מקור נוסף היה גלובס אשר חקר ש- 20 נשים מידי שנה נרצחות בשנה, ובשנת הקורונה הממוצע עלה. כ-45 נשים הגיעו לבתי החולים וולפסון זאת כתוצאה מאלימות מתמשכת על ידי הבעלים שלהן. מקור נוסף היה: מרכז המחקר והמידע שהציג את ריכוז הנתונים לקראת יום המאבק כלפי אלימות בנשים. שם ריכזו את מספר הקורבנות והנשים שחוו אלימות. גם על פי ויצו והארץ ראינו את המדדים, ממקורות. נעזרנו רבות בשתי עמותות מרכזיות, עמותת ל.א לאלימות נגד נשים שהוקמה בהרצליה על ידי הגב' רות רזניק ועמותת נעמת הנחשבת גוף מקצועי מוביל בתחום הטיפול והמניעה של תופעת האלימות ומהווה כתובת לנשים במצוקה. עיקר הפעילות השוטפת של נעמת בתחום המאבק באלימות נעשית במסגרת מרכז גליקמן לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה בשותפות עם עיריית ת”א ומשרד העבודה  והרווחה.
 
המרכז נותן מענה טלפוני מידי, בו ביום, לכל אישה המרגישה באופן סובייקטיבי במצוקה מצד בן-משפחה. בהתאם לאזור המגורים ולפי מידת הדחיפות, עניינה יטופל והיא תופנה למרכז באזור מגוריה. המקלטים הוקמו במטרה להציל נשים וילדיהן הסובלים מאלימות במשפחה ולאפשר להם לצאת לחיים חדשים באמצעות הענקת מקלט, טיפול מקצועי והכשרה מקצועית ולשמש להם פה לשינוי חקיקה והגברת המודעות בחברה לנושא האלימות במשפחה ועמותת ל.א. לאלימות נגד נשים במהלך השנים הצליחה להציל חיי נשים רבות ולהביא למהפך במודעות החברה הישראלית לתופעת האלימות במשפחה. השתמשנו במידע הזה בכתבות הכתובות שהיינו צריכים לכתוב נכנסו גם לכתבות שונות מויינט על רצח נשים, מכלכליסט, מחדשות ועוד משם לקחנו מידע על הכאת נשים והטרדות מיניות. לקחנו נתונים על כמות הנשים שנרצחו במהלך שנת 2020– 2021 והשפעת נגיף הקורונה שהתפרץ על גידול הנשים שנרצחו בגין אלימות במשפחה. צילמנו לאורך שנת 2020 כתבות מהטלוויזיה בהם דיברנו על עליית הרצח בנשים והאלימות כלפיהן במסגרת המשפחתית, גם את הנתונים משם הוספנו לכתבות הכתובת. 
באינסטגרם היה אפשר לראות נשים רבות שחשפו את סיפורן, הטרדות מיניות , הערות בוטות על גופן שקיבלו במהלך חייהן בין אם זה נשים מפורסמות ובין אם לא. העובדה שאחת לשלוש נשים תעבור הטרדה מינית וכל אחת מחמש תעבור אונס גרמה לנו לחשוב שחייב להגביר עוד יותר את המודעות ואם יש אתר שכדאי לפתוח זה בנושא הנשים. אל מול המקרים הקשים האלה יש את הנשים המצליחות שרצינו להציג באתר אם זה בתחום הספורט ולתת להן במה. לקחנו נתונים מכתבה ONE על נבחרת ג'ודו נשים שהתקדמה, להראות שפעם השתתפותן של נשים בג'ודו הייתה מעוטה יחסית להיום שישנן נשים רבות יותר בתחום זה. נכנסו לאתר וואלה בו מדברים על זכייתה במדליה של יעל ארד מה שגרם לנו להבין יותר על יעל ארד ועל המעמד שעמדה בו. אצל טל אנקונה השתמשנו בכתבה מאתר כחול לבן שמסביר על מי זאת טל אנקונה ומספר עליה. השתמשנו במספר כתבות מאתנה, למשל על כתבה על נשים בספורט שטוענת שנשים מעטות מככבות בתפקידים כמו מנהלות וכו' מה שעזר לי להבין יותר על כוחן של הנשים בספורט.
על פי ״צומת השרון הרצליה״ היה כתבה כי הפער בשכר בין נשים לגברים הוא- 30%, דבר זה השפיע עלינו ועל תובנותיו כיוון, שנשים וגברים צריכים להיות שווים, וההסתכלות צריכה להיות על בן אדם, על הערך שהוא נותן ולא על מגדרו, בעתיד שלנו אנחנו הנשים נעבוד במקומות עבודה ופערי השכר זה משהו שאינו מקובל.
 
המקור שממנו במיוחד הושפענו היה פרויקט "me to", מהסיבה שכול אחת מאתנו מבנות הקבוצה חווינו סוג של הטרדה מינית לא פעם ולא פעמיים. זה נגע לנו בנקודה דיי רגישה והבנו שכול אחת מאתנו חוותה זאת בדרך שונה, התחושות שלנו באותו רגע היו פחד ואת לא מבינה למה זה קורה לך. כולנו ידענו שכמובן זה לא אשמתנו, את יכולה ללבוש מה שבא לך, להתאפר, ללכת להן שבא לך ואף גבר לא צריך לנצל זאת. תנועת "me to" יוצאת נגד הטרדות מיניות והחליטה לקום לעשיית שינוי עולמי בנושא הזה. שמחנו שיש נשים שעומדות על שלהן ורוצות לעשות שינוי, המילים האלה והמעשים של אותם גברים נראים מובן מעליו ומה שאומרים לנו זה פשוט תתעלמו. אי אפשר להתעלם מאותה הרגשה שאת חווה ברגע שצועקים לך מילה מעליבה על איך שאת מתלבשת או על איך שאת מתנהגת ואנשים עדיין לא מבינים את זה.
 
למדנו רבות על הנשים ועל יחסם בחברה, הכרנו נשים מדהימות ומעוררות השראה. הרצון לקחת נושא ומשהו שמעניין אותנו ולדאוג לכל דבר ודבר שנמצא בו , להתחיל פרויקט מאפס ולייצא אותו. מה שהשפיע עלינו במהלך הפרויקט זה היה הרגש הגדול שיש לנו לנושא המורכב הזה, כי בסופו של דבר מדובר בנו, הנשים, אם זה בנות משפחה, חברות או נשים שאנחנו אפילו לא מכירות, בעיינו באתר שעוסק בנשים יש את הרצון לצדק: שוויון בין נשים לגברים, שנשים לא יחוו אלימות או הטרדות מינית אונס ועוד. שיהיה צדק בין בני האדם. אנחנו יוצאת עם תבונות רבות, אנו יוצאת עם ההבנה שאנחנו שוות כמו כולם, שאנחנו יכולה ומסוגלת לעשות כל מה שנרצה. לא לפחד ולעשות דברים בדרך שלי ולהאמין בעצמי, אנחנו יוצאת עם ביטחון עצמי, עם רצון עז להכיר אנשים בחיינו ואת סיפור חייהם. כעת יש לנו את היכולת להתבטא מול אנשים ולעמוד עם ביטחון עצמי רב.

תפקוד קבוצה:
בקבוצה שלי בה אני עורכת ראשית היינו בסך הכול חמישה בנות ולכול אחת תפקיד משלה: בתפקיד מנהלת מדיה דיגיטאלית הייתה מאיה באבא, שתפקידה היה תכנון אסטרטגית שיווק ברשת ובמדיה הדיגיטאלית. תיוג, שימוש במילות מפתח, שיתוף ברשתות החברתיות וקידום האתר ברשת. אוצרות ושיתופי פעולה עם אתרים אחרים. מאיה ביצעה את תפקיד בצורה טובה ביותר, זכרה כול יום או שלושה לעלות לאינסטגרם פוסט ולתייג כמה שיותר אנשים ועמודים הקשורים לנושא של הפוסט. מאיה השתדלה ועזרה בקבוצה המשותפת ולמרות שתפקידה היה מנהלת מדיה דיגיטלית היא גם יצאה עם הבנות לראיונות ותפקדה כצלמת שהבנות האחרות לא יכלו להגיע ובכתבות שלה בהם יצאנו לצלם דאגה להסעה בשביל הבנות. הלכה ונפגשה לערוך את הכתבות שלה באופן קבוע ומסודר והספה כול מה שצריך לכתבה טובה והרצון שלה לבסוף גם השתלם.
 
בתפקיד מעצבת גרפית הייתה ליאל שאולוב, שתפקידה עיצוב ברור ומוגדר לאתר, רמה ומיומנות מקצועית, חדשנות, עניין ומקוריות. חווית גלישה נוחה וידידותית למשתמש. חוץ מתפקידה גם יצאה ועזרה לבנות בצילום ודאגה לנסיעה הלוך וחזור. החלק הגרפי הוא חלק מאוד חשוב ומרכזי באתר לכן גם דיברנו על זה כול הבנות בקבוצה והגענו לתוצאה סופית ואני סייעתי לה כדי שהאתר יראה טוב.
 
בתפקיד מפיקת תוכן אודיו- ויז'ואל הייתה דניאל משיח, שתפקידה אחראיות על הפקות ועריכת כתבות הווידיאו וכתבות הפודקאסט המשודרות כרדיו. תאום הפקה, תכנון, ארגון וניהול הלו"ז של כל אחת מהכתבות האודיו-ויזואליות. דניאל עשתה את הפודקאסט בצורה טובה, קבעה את הפגישה והקליטה את השיחה בטלפון. יש לציין את היכולת המדהימה שלה בכתיבה עיתונאית ורעיונותיה. הלכה ועזרה בצילום ברגע שילדה אחרת יצאה לצלם והצליחה להשיג לראיון מישהי שלא הסכימה להתראיין לפני.
 
בתפקיד מפיקה/ מעצבת פוסט פרודקשיין הייתה בר יצחק, שתפקידי איכות עריכת וידיאו, איכות עריכת פס קול, כתיבת ובימוי פודקאסט, אנימציה ואפקטים. בר ביצעה את העבודה וגם סייעה וערכה כתבות של שתי בנות מהקבוצה בנוסף לשלה. חוץ מתפקידה היא גם יצאה לצילומים של תלמידה אחרת באתר ושימשה כצלמת.
 
לבסוף, כול אחת מהבנות עשתה את תפקידה וכן הראתה נכונות להתקדם ולעשות את הפרויקט. הייתי אולי מחליפה בין התפקיד של דניאל וליאל בקבוצה יכול להיות שזה היה עובד אחרת. הבנות ניסו לשתף פעולה אחת עם השנייה והסתדרנו ביחד, קיבלנו את הדעה של כול אחת ואפשרנו לכול אחת להביע את רעיונותיה בקבוצה. כן הייתי משפרת את קצה העבודה אותה עשינו כי בסוף היינו ממש בלחץ לסיים את הכול בזמן, אך מצד שני אי אפשר גם להתעלם מהעבודה שיש גם מקצועות אחרים בהם היינו צריכים להשקיע ולהגיע להישגים גבוהים.